מצב של קשישים בישראל

מרבית הקשישים הגרים היום בקהילה מקיימים חיים עצמאיים לכאורה. אולם, מספר רב מהם נזקקים לעזרה חלקית או מלאה בניהול משק בית או אפילו פעילויות היום-יום הבסיסיות כמו ניידות, אכילה, הלבשה, רחיצה ושליטה על הסוגרים, וחלקם האחר- להשגחה צמודה. חלקם הגדול נעזרים ברמה זו או אחרת בבני זוגם או ילדיהם, אולם הצורך בתמיכת הזולת בשכבות אוכלוסייה זו הולך וגובר בשנים אחרונות עקב המגמה של המשפחות להשאיר את הקשישים בסביבתם הטבעית. מאידך, המשפחות ולא השירות הסוציאלי  או חוק סיעוד דרך ביטוח לאומי הם התומכים העיקריים באוכלוסיה הקשישה. 

על כן, כיוון שאין לזקנים מישהו שייצג אותם מול מערכות מוסמכות ואחראיות לנושא, אלה יחושו בהשלכות המצב בצורה חמורה, העלולה להתבטא לרעה על בריאותו הפיזית והנפשית של הקשיש, על מצב העסקתו הנוכחי או העתידי, ביכולת הכנסותיו, ובמילוי וסיפוק צרכיו האישיים. בהקשר לבדידות ושמירה על קשרים עם בני המשפחה והסביבה המיידית והמרוחקת יותר, תופעת הבדידות מלווה חלק ניכר מהקשישים והיא קשורה לאבדנים הכרוכים בשילוב של תהליכי המתקדמות המחלות הכרוניות ששכיחותן וחומרתן עולה עם העלייה בגיל,  והזדקנות. בכך, לזקנה נלווית במגבלה פיזית ברמה זו או אחרת  השלכות אישיות פסיכולוגיות אפשריות רבות. ירידה בדימוי הגוף, כמו גם השלכות שליליות על חיי החברה עליהם היה רגיל האדם בגיל צעיר יותר, מביאים לידי הופעת תופעות דיכאוניות, התבוננות עצמית שלילית עם פגיעה בהערכה עצמית, בידוד חברתי, הפרעות שינה וחרדות. מצב היחסים הבין אישיים, כולל התארחות וקבלת אורחים, פעילות מינית, כלכלה ויכולת תפקודית קשורה ישירות לחומרת המצב הגופני, כמות אשפוזים חוזרים ודרגת התלות באחרים. הרבה פעמים, פעילות חברתית נפגעת בצורה עולה וגוברת גם ללא קשר להחמרת המצב הבריאותי.  כל אלה יורדים בהיקפם בהתאם לרמת התלות באחרים לא רק מבחינה פיזית תפקודית, אלא גם כלכלית וחברתית.

קשישים
קשישים בישראל

לרוב, ולמרות העדר חולי מגביל פיזית מוכח, הקשישים הללו זקוקים לעזרה מבחינות רבות, כגון חברתית, בריאותית, נפשית, פיזית וכלכלית מכדי לספק:

  • צרכים פיזיים בעזרה ביתית,
  • צרכים פסיכולוגיים כמו תמיכה נפשית ועידוד,
  • צרכים כלכליים בגלל הוצאות רפואיות ומשקיות גבוהות מול הכנסות מוגבלות,
  • ייעוצים פרקטיים- הדרכות על שיטות טיפול יעילות כולל פיקוח על תרופות, דאגה להיגיינה אישית ועוד,
  • שינויים בדירה להתאמת הסביבה לצורכי הקשיש- מעקה, הרחבת פתחים וכדומה,
  • מידע על ארגונים שאפשר לפנות אליהם לעזרה פיזית וכלכלית.

בין מאפייני הקשיש:

  • ריבוי מחלות כרוניות ומחלות הקשורות במתח נפשי ודיכאון, מוסיף עלויות והוצאות הביטוח הרפואי והחולה עצמו.
  • ליקוי בניהול הזמן, חוסר פניות נפשית  והציפיות המוגברות מהמערכת  מביאים לידי הזנחה בריאותית, עלייה בתחלואה לבבית, אורטופדית, פסיכיאטרית, וכללית, ואף להגברה ניכרת של התמותה. ככל שרמת המוגבלות של הקשיש גדולה יותר, שיעור המדווחים על בעיות בריאות גבוה יותר.
  • פגיעה בתפקוד החברתי והפנאי- חוסר רצון ואפשרות פיזית וכלכלית. פגיעה בתפקוד החברתי והפנאי עלולה לגרום לבידוד וניתוק מחברים, משפחה הנרחבת ובילויים של הקשיש שהוא היה רגיל  אליהם טרם מצבו.
  • קשיים רגשיים בגלל חוסר תקשורת ותמיכה סביבתית, מרגישים לעיתים קרובות או לפעמים מודאגים, מדוכאים, ו/או כועסים, נמצאים בדריכות מתמדת, לחץ בלתי חולף ותחושה מעיקה.
  • אין להם תומך, או שהתומך היחידי אינו נמצא רוב הזמן בקשר, ומשתתף בתשלום הוצאותיו של הקשיש באופן חלקי בלבד,
  • חוסר מודעות לאפשרויות העומדות בפניהם להשגת עזרה פסיכולוגית (ליווי, קבוצות תמיכה, מועדוניות), פיזית (שירותי מטפלות דרך ביטוח לאומי לזכאים, העסקת עובד/ת זר/ה ) וכלכלית (גמלת סיעוד, ניצול ביטוח בריאות פרטי).
  • לאתים זקוקים לטיפול רפואי בגלל ההזנחה העצמית טוטאלית- פיזית, חברתית ובריאותית כאחד.